כרוב נ' טרטר שרותי מזון בע"מ

פסק דין

בפניי תביעתו של מר אוריה כרוב ("התובע") לתשלום שכר עבודה ושעות נוספות בסך כולל 18,503 ₪ בצירוף פיצויי הלנה, הוצאות נסיעה בסך 1,854 ₪, דמי חגים בסך 760 ₪ בצירוף פיצויי הלנה והחזר הוצאות ביגוד בסך 650 ₪.

טענות התובע

1.התובע הועסק אצל הנתבעת כמלצר החל מיום 8/6/08 ועד ליום 7/10/08.

2.בעת התקבל התובע לעבודה נאמר לו כי שכרו יהיה מורכב משכר בסיס בסך 130 ₪, שעלה בחודש אוגוסט ל-137 ₪ ובנוסף תשר בסך 80 ₪.

3.הנתבעת לא שילמה לתובע שכר מינימום, גמול שעות נוספות ודמי חגים. הנתבעת נמנעה מלשלם לתובע דמי נסיעה וכפתה עליו לעבוד בלבוש מסוים, אותו נאלץ לרכוש על חשבונו.

4.לא נמסרו, לתובע תלושי שכר משך כל תקופת העסקתו, דבר שמנע ממנו את האפשרות להתחקות אחר פירוט השכר המשולם.

5.יום העבודה "הרגיל" החל בשעה 16:00 והסתיים בשעה 02:00 וזאת למעט "ימי הקמה", בהם נדרש התובע להגיע מספר שעות לפני השעה 16:00 על מנת לבצע עבודות הקמה. בגין עבודות "הקמה" קיבל התובע, 25 ₪ לכל שעה שעבד עד השעה 16:00, וזאת בנוסף לשכר האמור בסעיף 2 לעיל.

6.ביחסים שבין הצדדים חל צו ההרחבה לאולמות וגני אירועים 2008 (להלן: צו ההרחבה). לטענת התובע, בגין 6 שעות עבודתו הראשונות, המהווים יום עבודה מלא בהתאם לסעיף 16 לצו ההרחבה, החל על הצדדים, היה זכאי הוא ל-177.67 ₪. שכר השעות הנוספות, החל מהשעה השביעית לעבודה, בהתאם להוראות צו ההרחבה, נגזר מסך זה ומכאן שיש לשלם לו, לטענתו, בגין הפרשי שכר לתקופת עבודתו ובהתחשב בשעות עבודתו בפועל (לרבות שעות הקמה) סך של 18,503 ₪ בצירוף פיצויי הלנה וזאת מעבר למה ששולם לו בפועל.

7.אין לראות בטיפ ששולם לתובע ואשר לא הופיע בתלושי השכר, כחלק משכר העבודה.

8.לתובע לא שולמו הוצאות נסיעה והוא נאלץ להגיע למקום העבודה ברכב פרטי או בטרמפים וזאת לאור מקום עסקה של הנתבעת הנמצא בתחום קיבוץ בית אורן. בהתאם להוראות צו ההרחבה להסכם הקיבוצי הכללי בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה, זכאי התובע להוצאות נסיעה בסך 21.56 ₪ בגין כל יום עבודה בו עבד. כפועל יוצא של ימי עבודתו, זכאי התובע לסך של 1,854 ₪, בגין החזר הוצאות נסיעה בצירוף פיצויי הלנה.

9.כמו כן טען התובע, כי על הנתבעת לשלם לו שכר עבודה בגין שני ימי חג ראש השנה בסך של 760 ₪.

10.זאת ועוד, לאור דרישת הנתבעת כי על התובע לעבוד בלבוש אחיד שהוגדר על ידה, אשר כלל חולצה, שסופקה על ידה, נעליים ומכנס שהתובע נאלץ לשאת בעלותם, הרי שעליה להחזיר עלות רכישת הביגוד שנאמד על 650 ₪.

טענות הנתבעת

11.סדר יום עבודתם של המלצרים, שהועסקו בשרות הנתבעת בתקופה הרלבנטית לתביעה ובכללם התובע, החל בין השעות 16:00 ל-16:30, כאשר משעת ההגעה ועד לשעה 17:30/18:00 עסקו המלצרים בעריכת שולחנות לקראת האירוע, בין השעות 17:30/18:00 ועד לשעה 19:15 בהגשת ארוחת ערב והפסקה בפועל, כאשר שעת סיום נעה בין השעות 22:00 – 01:00.

פועל יוצא מהאמור הוא שהתובע עבד ימים שאורכם בין 6-8 שעות עבודה לכל היותר.

12.לתובע שולם שכר שאינו נופל משכר מינימום, כאשר בנוסף קיבל הוא טיפים של כ-150 ₪ ליום בממוצע. זאת ועוד, לתובע שולמו דמי נסיעות בסך 15 ₪ נטו בעבור כל יום עבודה בו הועסק ובנוסף בימים בהם הועסק במלאכת ההקמה, שולם לו סך של 25 ₪ נטו בעבור כל שעת הקמה במסגרת עבודות הכנה לאירוע.